תאמינו או לא, יש ימים שבהם אפילו לנו אין כוח להתעסק יותר מדי בהכנת אוכל. לטובת ימים כאלה בדיוק יש לנו מנות פסטה סופר-טעימות, כאלה שמכינים בכלום זמן ועם אפס מאמץ.
פסטה ליום חולין – סירפלא

במקרה של צלעות טלה המחמאות מוכפלות ובמקרה של המתכון הזה, עם התבלינים המטריפים שיוצרים קדירת טלה מכושפת, טוב כאן משאירה לכם רק לדמיין.

באחד הימים נמרוד סיפר לי שהכין כנפיים מעולות. ״מה עשית?״ שאלתי. ״ממש כלום״ הוא אמר, ״את בטח מכירה את הסרטון הזה מ"טייסטי" עם אבקת האפייה?״ לא הכרתי. אבל הוא דיבר על הכנפיים בכזאת התלהבות, שהבנתי שאני חייבת להכיר. בשביל להוסיף לכנפיים רוטב טעים (ולא קנוי) וגם כדי שהמתכון לא יהיה כזה קצר (תיכף תראו ותבינו), שחזרתי מתכון לצ׳ילי-גרליק-חמוץ-מתוק שהכנתי די הרבה בעבר, לפי מתכון תאילנדי מקורי.
מתכון: אורלי ברונשטיין . צילומים: נמרוד סונדרס

מתכון לבורשט רוסי אמיתי עם ביצה עלומה ומלא טעמים של חורף.

אין הרבה טעמים חריפים שאני זוכרת מהילדות. יוצאת הדופן היא עקיצת הפלפל השחור  של קוגל מתוק חריף, שהיתה בוערת על הלשון שלי ב״שאלשידס״. לפני שאתם הולכים לעשות גוגל אסביר ש״שאלשידס״, זו ארוחת המצווה השלישית של שבת, שאוכלים בבית הכנסת. אני זוכרת שגבאי בית הכנסת בשכונת הפועל המזרחי בתל אביב (שם נולדתי) היה מזמין את הקהל לשולחנות ואנחנו הילדים היינו מצטופפים על הספסלים וברקע זימרו מזמורי שבת וטפיחות ידיים קצביות. עד היום אני מכירה את המזמורים הללו בעל פה, למרות שכבר שנים לא ביקרתי בבית הכנסת ולא התפללתי (לפחות לו את הטקסט המקובל).

בשבועות האחרונים יצא לנו לטייל די הרבה, על אף הימים הגשומים. בעצם אולי דווקא בזכותם. הכל בוהק, נקי ופורח. כאילו הטבע מתכונן לקבלת אורחים. הרי הגליל, לכיש וגם הרי ירושלים משובצים בשקדיות, רקפות ופטריות. היום החגיגה הופכת רשמית, עם בואו של ט״ו בשבט, יום ההולדת לאילנות. את הסיבות לכך שחוגגים את כל היופי הזה עם…

מה זה בעצם מתכון. טקסט הדרכה. הצעה למבשלים לבחור בחומרי גלם ובשיטות, שיובילו למאכל הנשגב. מתכון מוצלח נוצר כתוצאה מהצטברות של ניסיון: סך הניסיונות והחוויות בהכנת אותו המאכל. לכן המתכון הוא דינמי, לא מקובע. לא כזה ראה וקדש. משתנה בעקבות מידע חדש, שמשביח, מוציא אותו מהקשרו או מקל משמעותית על הכנתו. ואיך זה קשור לקוסקוס….

מרק אפונה צהובה וקוקוס, מתובל בקארי מדראס ומוגש עם שבבי קוקוס פריכים התפללנו, קיטרנו, הכרזנו על בצורת… ובסוף הוא בא. כמו תמיד. אז למה אנחנו כל שנה חוששים? וכשהוא בא כמובן הופתענו –  העיריות לא ניקו את פתחי הניקוז, הנהגים לא החליפו גומיות בווישרים והאימהות לא קנו חולצות בית ספר עם שרוול ארוך. סיימנו להתלונן…