צ’ורוס מסורתי, סופר פריכים מבחוץ, אווריריים בפנים והכי קלים להכנה שתוכלו לדמיין. את הבצק מכינים תוך דקות, בקערה. אין כאן מוצרי חלב, אין ביצים, אין שמרים ואין התפחה. ואם זה לא מספיק, הן מעולות גם להכנה מראש

בצ׳ורוס התאהבתי בטיול הגדול שעשינו כל המשפחה לספרד, בשנת 2015. זה היה טיול משגע שהתפרס על פני שבועיים וכלל ביקור בצפון, במרכז ובדרום, כולל נסיעות וטיסות פנים ובכל מקום שאליו הגענו קיבלו את פנינו הדוכנים עם הריח המתוק של הצ׳ורוס. אי אפשר היה שלא לחוש בזה, וגם אני נשברתי בסוף.

ברונדה, אחת מהערים הלבנות, קנינו קונוס של צ׳ורוס מאדון מרשים עם רעמת שיער לבן ועיניים טובות. הוא היה נחמד ולבבי ושאלתי אותו מה המתכון המסורתי והאותנטי לצ׳ורוס… למרבה אכזבתי הוא ענה לי, שכולם עובדים היום עם תערובת מוכנה, עשירה בתמציות טעם של חמאה, וניל ועוד. ״הכי טעים היה פעם״, הוא אמר בערגה, ״בצק פשוט כמו שהסבתא שלי היתה מכינה.״

כשחזרתי למטבח שלי בדקתי וחקרתי את המקורות שלו וכל מיני מתכונים מול קולגות ומול האינטרנט. גיליתי שיש מנעד עצום מבחינת כמות השומן והסוכר במתכונים השונים. ניסיתי כמה וכמה ובסוף דבקתי במתכון פשוט-פשוט, בטעם של פעם, שתרגמתי מספרדית. זה מתכון פשוט וחסכני הן בחומרים והן בקלוריות (ברור שזה עדיין מטוגן כן). שמחתי לבמקרה הוא גם פרווה וגם טבעוני. לא דורש מיקסר וגם לא חומרי גלם יקרים או ציוד מיוחד, מלבד שקית זילוף וצנתר משונן כמובן שאחראים לפסים.

צינורות של אושר

הבצק בסגנון בצק רבוך(כמו פחזניות), אבל מחומרים הכי בסיסיים – מים, קמח, מעט שמן ומלח. זהו. הוא מתקבל צמיגי מאוד, כך שהפסים נשמרים בטיגון. בדרך כלל מבשלים את הבצק לצ׳ורוס, אבל גיליתי שאפשר לערבב עם מים חמים ולהגיע לתוצאה לא פחות טובה.

לא צריך סוכר בבצק? לא! גילינו שההבדל הזה בין הבצק למעטפת יוצר צ׳ורוס הרבה יותר טעים.

תיבול אפשר לתבל בקליפת הדרים או וניל. אבל תכלס לא חובה.

טיגון עמוק ובטוח מטגנים את הצינורות בשמן עמוק, אבל לא חייבים עמוק ממש,כי הן קטנות ודקות. חשוב להשתמש בסיר שיושב טוב על הכיריים ושהשמן יגיע עד מקסימום 2/3 מהגובה ולא יותר.

עיצוב הצינורות מתבצע על ידי זילוף הבצק דרך שקית זילוף עם צנתר משונן. מזלפים את הבצק וגוזרים בעזרת מספריים. אפשר לזלף צינורות ישרים או מעוגלים.

הכנה מראש אפשרית אבל זכרו לא לצפות בסוכר אחרי הטיגון. מחממים בתנור 10 דקות, מצפים בסוכר וקינמון ומגישים חם.

ציפוי בתערובת של סוכר וקינמון ביחס של 1:2. נמרוד (שנולד באמריקה) מכור לתערובת הקנויה של מקורמיק. אני מכורה לקינמון הטחון גס של תבליני קורדי בשוק של עכו. מצפים כשהצ׳ורוס חם ומגישים מיד.

רטבים טוב נו, אם אתם מתעקשים אז גנאש שוקולד (מכל סוג) וכל רוטב שהייתם יוצקים על גלידה יכול לעבוד כאן: טופי, ריבת חלב, מייפל, דבש ועוד.

צ׳ורוס

התערובת כאן למנה של משפחה גרעינית. אם אתם מארחים, מוזמנים להכפיל את המתכון לפי הצורך.

חומרים ל-15-12 צ׳ורוס:

1 כוס (140 גרם) קמח

1 כפית אבקת אפייה

קורט מלח דק

1 כף שמן זית עדין או שמן רגיל

1 כוס (240 מ״ל) מים רותחים

לציפוי:

4 כפות סוכר

2 כפות קינמון

1 מערבבים בקערה את החומרים היבשים. יוצקים מעליהם שמן ומים רותחים ומערבבים עד לאיחוד וקבלת בצק צמיגי ודביק מאד.

2 מעבירים את הבצק לשקית זילוף עם צנתר משונן בקוטר 8-10 מ״מ.

3 מחממים סיר עם שמן לטיגון עמוק ל-160-170 מעלות. מזלפים צינורות באורך 12 ס״מ בערך, ישרים או מעוקלים ומטגנים 3 דקות או עד שזהוב ופריך. מוציאים למסננת או נייר סופג.

4 מערבבים סוכר וקינמון בקערית ומגלגלים את הצ׳ורוס בתערובת לציפוי שנתפס על הפסים.