סביצ׳ה לוקוס ומנגו

השגתם דג טרי, אבל ממש-ממש טרי. זה סימן שכדאי לכם להכין סביצ׳ה. אם הצלחתם להשיג גם מנגו משובח וליים עסיסי – זהו יום המזל שלכם,תכינו לכם סביצ’ה לוקוס ומנגו!

בחום המטורף הזה, כשהאוויר עומד, הלחות גואה וכל מה שצריך הוא משהו שישיב את נפשנו וישמח אותנו ואת אהובינו לקראת הסופש – מנה קיצית קרירה, צבעונית, שמשלבת בין כל הטעמים. הדג הטרי הוא הבסיס לסביצ׳ה. ברור! אבל ככה בינינו תדעו, שאם יש לכם טבעונים או אהובים שלא אוכלים דגים: יש כאן שוס! אם המנגו לא מתוק מדי, הוא מתקבל ממש טעים עם התיבול הזה, גם בלי דג, והולך טוב עם אטריות אורז.

תנו לדג לדבר

איזה דג? יש כאלה שמעדיפים דגים לבנים, מוצקים ופחות שמנים כמו לוקוס, פלמידה, פרידה. אבל אחרים דווקא אוהבים את המרקם העסיסי של סלמון או טונה אדומה.

הכי חשוב – הטריות כי זה לא טעים לאכול דג נא אם הוא לא טרי. וגם הריח והמרקם איומים.

טיפול מקדים – הדג צריך להיות נקי מעור, קשקשים ואדרות.

כמות – 250 גרם דג יספיקו בכיף ל-4 אנשים. תוסיפו את יתר החומרים ויש לכם 100 גרם לנשנוש.

חיתוך – כשמכינים סביצ׳ה חותכים את הדג בחיתוך גס, כדי שהדג יישאר עסיסי. פרוסות או קוביות בעובי 1-2 ס״מ. בשונה מחיתוך דג לקרפצ׳יו או סשימי, אז הכוונה לפיסות דקות או קוביות קטנטנות, כדי שיוכלו לספוג את התיבול.

תיבול המטרה היא לתבל את הדג בטעמים שיחמיאו לו אבל לא יאפילו עליו. המשחק הוא בין אלמנטים של טעם: חמוץ, מתקתק וחריף. שהות ארוכה מדי עם התיבול לפני ההגשה, עלולה לבשל את הדג לחלוטין. חשוב: אם תיבלתם מראש, שומרים במקרר.

סביצ׳ה לפי הספר: לצ׳ה דה טיגרה – חלב הטיגריס, הוא התחמיץ, רוטב התיבול שבאמצעותו מתבלים את קוביות הדג. זהו שילוב טעמים עז הכולל ליים (או לימון כשאין ברירה), בצל, שום, צ׳ילי, סלרי וג׳ינג׳ר. הכי נוח לרסק הכל יחד – אז מתקבל תחליב (ומכאן השם), לסנן ולערבב עם הדג. אפשר לחזק טעם עם פירורי דג שנשארו מניקוי הדגים או עם רוטב דגים תאילנדי.